<h1>ראבי"ה סימן אלף כ"ה</h1>
<h2>דף עא:</h2>
מה שהקשית על פירוש רבינו זקני מ"כ שפירש [ראב"ן סי' נ"ו] דכלי חרס מטמא מגבו אלא שאינו מטמא תוכו מחמת גבו, וקשיא לך הא דגרסינן בפרק בהמה המקשה האשה שמת וולדה מה לכלי חרס שאין לו טומאה מגבו, ואם נפרש להביא טומאה לתוכו, איך נפרש תאמר באדם וכו', והלא אדם נמי אין מביא הטומאה לתוכו דהא מציל הוא בבלוע. מכמה דברים שגית, חדא דאכתי לא קמה ליה [לישב] טהרה (לישנ') בלועה מנלן, ועליה הוא דן ומשיב, דאימר דטהרה בלועה וטמא, מביא הטומאה לתוכו. וע[ו]ד [צד] התוך שטהור חוצץ בפני הטומאה ומציל על טהרה שבתוכו לפירוש זקני, כ"ש לפירוש רבותי' שטהור לגמרי וחוצץ, תאמר באדם לכשנטמא מבחוץ כולו טמא שבא עד חללו ואפילו צד התוך, ואילו היה נקרע ומתגלה היה מטמא הנוגע בצד התוך, וכיון שטמא אינו חוצץ להציל על טהרה שבתוכו. ואפילו אם היה פשוט לו שצד (שבעורו) [שבתוכו] בלוע לא מטמא מגזרת מלך, מכל מקום צד התוך טמא, ונפקא מיניה אם יתגלה. דומיא דאמרינ[ן] התם [ע"ב ע"ב] גבי בית הסתרים בשעת פרישתן מאביהן מקבלין טומאה. ותו ומה עניין צד התוך לבלוע, כל בלוע לא שייך אלא בדבר אחר, כגון בלע טבעת טמאה או בלע טבעת טהורה. וג"כ בטומאת בית הסתרים כגון (טמא) [קנה] בקומטו של זב [נדה מ"ג רע"א] אע"פ שהזב טמא בכל מקום אי איפשר לו לטומאת בית הסתרים. וראייה דתנן בכריתות פרק אמרו לו [ט"ו ע"א וע"ב] גבי אבר המדולדל באדם דחותכו וכו' ותוחבו בסירה וכו', ואם בפנים לא היה טמא יחתוך סביב סביב ויגע מבפנים. ותו דפרכינן התם בפרק אמרו לו [י"ג ע"א] ליטמא חלב לתינוק, ומשמע דסבירא ליה מקום חלב מעיין הוא וטמא מעצמו, והוא בלוע ומטמא כשיצא לחוץ. ותו בפרק יוצא דופן הלכה כל הנשים [מ"ב ע"א] גבי יולדת שירדה לטבול וכו' פרכינן טומאה בלועה היא ומסקינן כשיצא לחוץ. ואינו צורך לראייה דפשוט הוא דצד התוך טמא הילכך אינו חוצץ. ואדרבה זה תימא יותר דמשני אטו אנן מגבו קאמרינן וכו', ומה תירץ לו בזה מכל מקום כיון שטמא התוך של אדם אינו חוצץ. ועל זה לא שאלת. ותו (קמ"ל) [ק"ל] (ו)בלע טבעת טמאה טהור בעודו בלוע. הניחא לר' יוחנן אלא לר' שמעון בן לקיש דאמר כל דבר שיכול לצאת אע"ג דלא הקפיד עליו להוציאו טמא ואע"פ שלא הוסק התנור ולא יצא, תיקשי ליה מתני' (ולא) [דלא] מיטמא לטבעת עד שיקיאנו. י"ל כיון דבתנור לא בליע אע"ג דבחרסין בליע לא הוי מיקרי בלוע גמור דומיא דהכא. ודוחק. ומטעם עיכול ליכא למימר, דטבעת קשה הוא כדאמרינן במנחות פרק ר' ישמעאל פיל שבלע כפיפה מצרית [ס"ט ע"א], שני עצמות דאקושי נינהו. ותו דהא כי הקיאתו טמא, א"כ לא הוי מעוכל. ופלוגת' דר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש בנידה פרק האשה [ס"ב ע"ב].
